פסק-דין בתיק ת"צ 34513-04-11

1.          עסקינן בתובענה מנהלית אשר הוגשה נגד המשיבה בגין הטלת חיובי ארנונה שלא כדין על מחזיקי " קרקע תפוסה" וגבייתם. נטען כי המשיבה חייבה נישומים בתשלומי ארנונה בגין שטחי " קרקע תפוסה", בתעריף העולה על התעריף המירבי למ"ר שנקבע לנכס הנ"ל בתקנות לפי חוק ההסדרים במשק (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג-1992 (להלן - "חוק ההסדרים").

            ביום 27.04.11 הגיש המבקש בקשה לאישור התובענה כייצוגית.

2.          ב- 09.08.11 הודיעה המשיבה על חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו -2006 (להלן: " חוק תובענות ייצוגיות").

            נוכח הודעת החדילה מגביה הגישו הצדדים טענותיהם לפסיקת גמול לתובע הייצוגי ושכר טרחה לבא כוחו.

3.         בתאריך 01.12.11 הוגשה הודעה ותגובה מטעם המשיבה לפיה, עקב טעות משרדית לא יושמה הודעת החדילה בספרי העירייה. עם היוודע הטעות המשיבה תיקנה מיידית את הרישום בספריה ועדכנה שמית, לכל נישום שהודעת החדילה חלה לגביו, כי החל מיום 01.08.11 יחויב נכסו מסוג קרקע תפוסה בתעריף 10.78 למ"ר. כמו כן, עודכן זיכוי כספי בספרי המשיבה החל מהתאריך הנ"ל לכל אותם נישומים שהודעת החדילה חלה לגביהם.  ב-04.12.11 צירפה המשיבה תצהיר של מנהלת הארנונה בעירית רמת-גן המאמתת את ההודעה הנ"ל.

4.          המבקש מחזיק בנכס המשמש כמוסך בתחומה של המשיבה, עיריית רמת-גן.

עד לשנת 2010 חויב המבקש בגין הנכס שבחזקתו על-פי שטח בנוי של 145 מ"ר.

            ביום 21.11.10 שלחה המשיבה למבקש הודעת שינוי שומה לפיה, התעריף שנקבע בצו המיסים של המשיבה לנכסים מסוג " קרקע תפוסה" עומד על 10,784.77 ש"ח לדונם או לחלק ממנו.

טיעוני ב"כ המבקש:

5.          לטענת המבקש התעריף שנקבע בצו המיסים של המשיבה כמפורט לעיל, גבוה עשרות מונים מהתעריף המרבי שנקבע לנכסים מסוג " קרקע תפוסה", בחוק ההסדרים במשק ובתקנות שהתקינו שרי הפנים והאוצר מכוחו.

6.          עוד לטענת המבקש, הטלת חיוב על מחזיק נכסים על-פי יחידות חיוב של " דונם או חלק ממנו" ולא על-פי יחידת חיוב של מ"ר, מנוגדת לדין ועומדת בסתירה להוראת סעיף 3(א) לתקנות ההסדרים במשק המדינה המורה כי " חישוב שטחו של נכס לצורך הטלת ארנונה כללית יהיה במטרים רבועים".

7.          ב"כ המבקש טען בסיכומיו כי אלמלא הוגשה התובענה המשיבה הייתה ממשיכה לגבות ארנונה בתעריף גבוה ובלתי חוקי, וכפי שנהגה משך עשרות שנים עד למתן הודעת החדילה. לטענתו, כעולה מתחשיב הנזק המצרפי שצורף לבקשה, הסכום שחייבה המשיבה את תושביה שלא כדין ב-24 החודשים עובר להגשת התובענה נאמד בלמעלה ממיליון ש"ח.

            עוד נטען כי חברי הקבוצה המיוצגת הפיקו תועלת מהאפקט ההרתעתי של התובענה, מאחר ומעתה ואילך תנהג המשיבה בזהירות בהטלת תשלומי חובה ותפעל תוך ציות לחוק.

            לדבריו, התנהלות הרשות עלולה לגרום לפגיעה באמון הציבור במעשי השלטון, וקיימת חשיבות רבה בהרתעת המשיבה ורשויות שלטוניות אחרות מהתנהגות מעין זו.

8.          עוד טען ב"כ המבקש כי בהגשת התובענה יש חשיבות ציבורית ראשונה במעלה. חשיבותה הציבורית היא ביישום עקרון שלטון החוק, שכן סביר להניח, ברמת וודאות גבוהה, שאלמלא הייתה מוגשת התובענה, המשיבה הייתה ממשיכה לחייב בתעריפים גבוהים שלא כדין וללא האישורים המתאימים לכך משרי הפנים והאוצר.

המשיבה ניסתה לעקוף מדיניות כלכלית של הממשלה אשר במסגרת "חקיקת ההקפאה" ביקשה לפקח על שיעורי הארנונה המוטלים בישראל, באופן הפוגע בכלכלת המדינה ובהשגת היעדים הכלכליים. בעניין זה יש תועלת ציבורית רחבה החורגת מהתועלת של חברי הקבוצה המיוצגת.

9.          זאת ועוד, לטענת ב"כ המבקש, כאשר רשות מודיעה על חדילה מגבייה, על בית המשפט להתייחס להודעתה כאל " הודאה" בכך שהגבייה הייתה לא חוקית.

            בנסיבות אלו, ומקום בו הרשות הופטרה על-פי חוק מהשבת הסכומים שגבתה שלא כדין משך שני עשורים (לטענת המבקש, ההוראה הבלתי חוקית בצו המיסים מופיעה לפחות מתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת), אין להוציא אותה פטורה בלא כלום, ויש עניין מבחינת האינטרס הציבורי, והצורך בעידוד ותמרוץ הגשת תובענות ייצוגיות, להשית עליה הוצאות ושכר טרחה בשיעורים הראויים.

10.         לצורך פסיקת שכ"ט וגמול יש להתחשב בכך שעבודת ההכנה של התובענה הייתה עבודה מאומצת שארכה תקופה ארוכה וכרוכה הייתה בבדיקות משפטיות ועובדתיות רבות ובידע בתחום המיסוי המוניציפאלי.